"שלוש פרדיגמות סביבתיות". נכתב ע"י אילון שוורץ, מנכ"ל מרכז השל המאמר משרטט קווים מרכזיים לחזון מרכז השל .   מבוא התנועה הסביבתית בישראל עוברת בימים אלה תהליך של עיצוב מחדש. לא יהיה זה מוגזם לטעון שמתרחש בה שינוי פרדיגמות. שיעור יעילותו של השינוי יושפע באופן משמעותי מיוזמות שתישקלנה באופן אסטרטגי. שינוי הפרדיגמות נובע במידה רבה מן האתגרים העצומים הניצבים מול התנועה הסביבתית בישראל עקב התפתחותו המואצת של הנוף הישראלי במהלך העשור האחרון. התמודדות זו מושפעת בנוסף ממגרעות פוליטיות ופילוסופיות בדגמים קיימים של הגישה הסביבתית, שניסו לתת מענה לאתגרים מעין אלה. האצת ההתפתחות מונעת על ידי מערכת אינטרסים כלכליים וערכים-תרבותיים שהשקפתם איננה סביבתית, ואשר כבר טבעו חותם בלתי הפיך על נוף הארץ והתרבות הישראלית. האתגר שעומד לפני התנועה הישראלית למען איכות הסביבה מתמקד ביכולתה לבטא ביעילות גישה סביבתית שתזכה לתמיכה תרבותית עממית, המציעה לא פחות מאשר חזון חלופי לעתיד, וכל זאת בשילוב עם כוח פוליטי, שיאפשר לה לחולל שינויים. ההעמקה של השורשים הפילוסופיים והתרבותיים, ופיתוח מוסדות וכוחות פוליטיים - אלו שתי המשימות שנדרשות לשם ביסוסה של גישה סביבתית חדשה. הפרדיגמות המוקדמות מטרתה ההתחלתית של הגישה הסביבתית בישראל, בדומה למקבילות לה במערב, הייתה בעיקרה שימור טבע. ההרחבה החינוכית של גישה זו, הייתה הערכת הטבע. קריאתם של אידיאולוגים ציוניים "לשוב אל האדמה", יצרה סקטור תרבותי שהפך את הטיול הרגלי ואת לימוד עולם החי והצומח הארץ ישראלי לתחביב לאומי. להופעתה של התנועה הסביבתית בישראל שורשים עמוקים בעבר הציוני למרות שהאידיאולוגיה הציונית הייתה באותו זמן בעלת מסרים אנטי-סביבתיים מובהקים. החברה להגנת הטבע בישראל היא, למעשה, התוצר המעמיק והמרשים ביותר של תהליכים היסטוריים אלה. מן הבחינה החינוכית אפשר להצביע על מקצוע הלימוד שהיה ידוע בשם "שיעור מולדת" או "שיעור ידיעת הארץ", ואשר מטרתו הייתה להביא למצב שבו כל התלמידים הישראלים ילמדו, יכירו ויחוו אישית את ההיסטוריה הטבעית והתרבותית של ארץ ישראל. גם החינוך הבלתי פורמלי הורחב וכלל מגוון של התנסויות טבע: טיול רגלי, מחנאות ולימוד תוואי הנוף היו מאפיינים מרכזיים בפעילות של כל תנועות הנוער בארץ. בנוסף, מחלקות לבוטניקה, ביולוגיה וזואולוגיה היו כתובות אקדמיות מרכזיות בעבור התנועה הסביבתית. בשל מספר מגמות (שההיסטוריה שלהן צריכה עדיין להיכתב), פרדיגמה זו של סביבתיות, מסוג זה, איבדה את מרכזיותה בתוך התנועה לאיכות הסביבה הישראלית. בשנות ה-60 וה-,70 בעת שהשפעות פעילות האדם על העולם הטבעי החלו להשתמע באופן מעמיק יותר, ונעשו מתוקשרות בתחום הקהילה המדעית, זכתה הסביבתיות, לפחות במערב, לגרסה מחודשת. על אף שהבנת נזקן של ההשפעות האנתרופוגניות עוררה הרגשה של דחיפות בתחום שמירת הטבע, היא מיקדה את תשומת הלב בעיקר בזיקה האנושית לתהליכים בעלי השפעות שליליות על בריאות האדם. בעוד שגישת הסביבתיות הישנה, מונעת על ידי ההערכה לעולם הטבעי, הקדום והטהור, גישת הסביבתיות החדשה התמקדה בעיקר בנושאים של בריאות הציבור. גם זה היה בבירור דגם רב עצמה, שלא דרש הערכה נוסטלגית לעולם הטבעי בנפרד מבני האדם, אלא היה דווקא בתחום האינטרס העצמי של היחיד. נושאים של זיהום אוויר ומים, וכן פסולת מוצקה ומסוכנת, החלו להופיע כנושאים מרכזיים באיכות הסביבה. לישראל הגיעה הגישה הסביבתית החדשה בשנות ה-.80 ייסוד המשרד לאיכות הסביבה יכול להיתפס במובן זה כקו פרשת המים. כמו כן החלו להופיע ארגונים סביבתיים חדשים, לא ממשלתיים, ובולט בינהם ארגון "אדם טבע ודין", שנוסד ב- .1991 אירגונים סביבתיים מסורתיים, כמו החברה להגנת הטבע, החלו להרחיב את תחומי פעילותם, והקדישו משאבים להתארגנות מחדש כארגונים "סביבתיים", בניגוד לארגון שפועל בעיקר ל"שימור הטבע". מן הבחינה החינוכית, הופיעו באוניברסיטאות מחלקות למדעי הסביבה, והקוריקולום (תכנית הלימודים) הבית-ספרי פותח גם הוא בכיוונים אלה. בתשמ"ד הכריז משרד החינוך על "איכות הסביבה" כנושא שנתי הנלמד כנושא ממוקד בבתי הספר ברחבי הארץ, ושנה זו הייתה מוצלחת ביותר בהזרמת כספים ובתחילת בניית מודעות. כיום, קרוב ל -150 בתי ספר תיכוניים (מתוך כ- 450) מציעים בחינת בגרות בלימודים סביבתיים - בניגוד לשלושה בלבד בשנות ה-90 המוקדמות. ימי הכשרת מורים מטעם משרד החינוך מתמקדים, גם הם, בעיקר בהכרת מדעי איכות הסביבה, ותכנית הלימודים בכללותה מונעת באופן משמעותי ביותר על ידי מודל שני זה של סביבתיות. שני דגמי סביבתיות אלו אינם מנוגדים בהגדרתם-אך הם מושכים לכיוונים שונים. הדגם הראשון- דגם שימור הטבע - מתמקד בעולם הטבעי בנפרד מבני האדם וכבעל "ערכים פנימיים", ואילו הדגם השני - שנכנה אותו בשם "דגם מדעי איכות הסביבה" - רואה את בני האדם כחלק מהעולם הטבעי, ומדגיש את תלותם בעולם זה למען בריאותם ושגשוגם. המושג "התפתחות מתמשכת", לדוגמה, יוצא מתוך דגם שני זה. מגרעות נצפות שני הדגמים הם אספקטים חשובים של התנועה לאיכות הסביבה, ואולם שניהם אינם מציעים ראייה חלופית של הארץ והתרבות הישראלית, ולשניהם אין יכולת להגדיר מחדש התפתחות בישראל. בדגם של שימור הטבע הקדום והטהור, עצם הרעיון של התפתחות הוא דבר פסול. הדגם מתמקד במאבק להצלת מקומות בלתי מפותחים, ולפיכך התפתחות מנוגדת ליעדיו. במהלך מספר טיולי טבע רגליים בחלק הדרומי של הארץ במהלך שנות ה -90 המוקדמות, מוינו ההקשרים שהתפתחות אנושית הוזכרה בהם. אף פרוייקט התפתחות עכשווי לא צוין לטובה. על אף שהדבר אנקדוטי, היה אפשר לצפותו מראש על סמך ידיעת ההשערות הפילוסופיות שבתחומן פועל הדגם הזה. ספרות הולכת וגדלה בתנועה לאיכות הסביבה תוקפת נטיות של שנאת האדם בסוג זה של סביבתיות: בני האדם נותרים מחוץ לטבע; מלאכת כפיים, שהיא מהביטויים המובהקים של יחס האדם לעולם -ובייחוד מלאכה שמקושרת לעולם הטבעי, כגון כריתת עצים, כרייה, דייג וחקלאות -מוצגים כאויב; הטבע הפך לסוג של בילוי לאנשי המעמד הבינוני והגבוה, להשתעשע בו אך לא לעבד אותו. בסמינר תומכים סביבתיים מרכזיים, שנערך לאחרונה, אמרו מקצת המשתתפים כי אם הטבע אינו נשמר במתכונתו הקדומה והטהורה, אין הוא נחשב עוד כ"טבע", ולפיכך אינו "שווה" שיילחמו בעבורו. בישראל המתפתחת במהירות רבה, גישה זו תתקשה להציע חזון חלופי לאדמה ולטבע. במבט ראשון נראה שהדגם המדעי הסביבתי הוא זה שיכול להציע בסיס מתאים למענה להתפתחות המואצת. כליו כמותיים ואמפיריים, ומדברים הן אל מרבית הציבור והן אל מקבלי ההחלטות. לדוגמה, אם בניית כביש חוצה ישראל עלולה להגביר את רמות זיהום האוויר (כפי שאכן נטען במחקרים מן התקופה האחרונה ולגרום לאחר מכן לבעיות בבריאות הציבור בערים - טענה זו מסתמכת על מידע מן הסוג שיכול להשפיע על החלטות. עם זאת, יש לזכור שהמדע יכול לספק את המידע שעל פיו אפשר לשקול החלטות- אך הוא אינו יכול לספק את הערכים שעל פיהם שופטים ומעריכים החלטות. המדעים הסביבתיים יכולים להיות כלי חשוב במימוש הערכים הסביבתיים, אך הם אינם מגדירים ערכים אלו. חשיפת שיעור רמות זיהום האוויר היא טקטיקה בעלת עצמה פוליטית רבה, מכיוון שהערכים התרבותיים בבסיס המידע נסמכים על הטענה שאין לקבל רמות של זיהום שמסכנות משמעותית את בריאות האדם. אך מה יקרה אם רמות הזיהום יופצו בחברה באופן בלתי שווה, או אם יועברו אל מחוץ לארץ, או אם ייחשבו לסיכונים הכרחיים על מנת לשמור על רמת חיים מסוימת של האוכלוסייה? הערכים הסביבתיים נחוצים כדי להעריך את המידע המדעי, לבקר אותו, לחשוף את נטיותיו האנטי-סביבתיות, ולדרוש הכללת שיקולים סביבתיים. עם זאת, המידע המדעי אינו מסוגל להתמודד עם ערכים אלו. בספרי לימוד בנושא איכות הסביבה, המשמשים כיום ברבים מבתי הספר התיכוניים הישראליים. למשל: אקולוגיה ואיכות סביבתית, (ס' קלצ'קין, י' ברק, וג' מצורי, המחלקה לחינוך ,1996) המדעים הסביבתיים נלמדים ללא כל קשר משמעותי לבחירות הערכיות שההתמודדות כזו כופה. חומרים בין-תחומיים מסוג זה מתחילים להתפתח רק כעת, בצורה אקראית ולא שיטתית, ויוזמות אקראיות אלה ניצבות באופן מיידי בפני חוסר בכוח הוראה המסוגל ליישם גישות אלו. יתרה מזו, המדעים הסביבתיים מביאים אל תוך המשוואה אך ורק נושאים מסוימים - את אותם נושאים שניתנים לכימות. במילים אחרות, הדגם המדעי הסביבתי מבצע את העבודה ההכרחית של מיקום האדם חזרה בתוך העולם הטבעי, ואולם בפועל, העולם הטבעי הופך אך ורק למקור פיסי-חומרי בעבור בני האדם. מושגים חמקמקים שעוסקים בחשיבות העולם הטבעי בעבור האדם, לא כמקור חומר בלבד אלא בעבור הבנתו העצמית לגבי משמעות החיים מושגים מעין אלה מוצאים במחקר בדגם הזה תמיכה מועטה בלבד. רכיבה על אופניים, למשל, היא צורה חלופית של תחבורה לא רק מפני שהיא מפחיתה את צפיפות כלי הרכב בכבישים, ולא רק מפני שהיא זולה ונמצאת בהישג יד של כל שכבות האוכלוסייה - אלא גם מפני שהיא מאפשרת לנו לחוש את גופנו בעבודה, ומפני שהיא משקיטה את הרחובות כך שנוכל לשמוע זה את זה, את עצמנו ואת העולם שאנו חלק ממנו. בקצרה, נסיעה על אופניים נכונה ורצויה מפני שהיא חלק מראייה עשירה יותר ומורכבת יותר של משמעות ההוויה האנושית. רבים יטענו שאלה קריטריונים סובייקטיביים. אכן כן, כל תהליך קבלת ההחלטות בזירה הציבורית הנורמטיבית נקבע במודע ושלא במודע, לפי ערכים סובייקטיביים. הסביבתיות צריכה להעמיק את חזונה לגבי משמעות הערכים האלה, ולהילחם על מנת להישמע. חזון מסוג זה, בהינתן לו במה נכונה, יכול לזכות בלבה ובמוחה של הציבוריות הישראלית. דגם שלישי דגם שלישי של סביבתיות החל להופיע בשנים האחרונות גם בישראל, כשהוא משקף מגמות במדינות מערביות, ומתבסס על הידע שהצטבר בנושאי איכות הסביבה בעולם השלישי. דגם זה מייצג סינתזה של הלקחים שהופקו משתי הגישות הקודמות, כשהוא מתייחס לחסרונותיהן ובו בזמן משלב את יתרונותיהן. שלא כמו הדגם הראשון של שימור הטבע הקדום, אין הוא רואה את האדם כחלק נפרד מהעולם הטבעי, ואיננו עומד על שימור העולם הטבעי כמות שהיה. השאלה איננה האם בני האדם צריכים להשפיע על הטבע, אלא כיצד הם צריכים להשפיע עליו. בראיית הסביבתיות של הדגם הזה עבודה הופכת למוטיב מרכזי: חקלאות, אדריכלות, הנדסה, תכנון נוף וגינה, תכנון עירוני - כל אלה הם אופנים שבהם אנו יוצרים קשרי גומלין עם העולם, וכולם צריכים להיות בעלי אוריינטציה סביבתית. שלא כמו בדגם השני של מדעים סביבתיים, עבודה מסוג זה איננה נמדדת רק בהשפעתה על העולם הפיסי, על בריאות הציבור ועל שימור מקורות, אלא היא חלק מחזון כולל של חיי האדם והחברה. בעבור שוחרי איכות הסביבה מהדגם השלישי, העולם הטבעי הוא מרכיב מרכזי של כל חזון של חיים טובים. ניתן לטעון, למשל, שתאורה טבעית מסייעת לשימור אנרגיה, וכי פארקים עירוניים נחוצים כ"ריאות ירוקות" עבור תושבי העיר, שני אלה גם יחד הם טיעונים הנובעים משיקולי בריאות הציבור. אדם הדוגל בדגם השלישי יטען שפארקים אלו נחוצים לנו כחלק מן הקשר שלנו עם העולם הטבעי, לא כמקום לבילוי חופשה, אלא כחלק מחיינו היום-יומיים. משרד שמסתמך על תאורה מלאכותית בלבד, ואין בו חלונות שאפשר לראות דרכם את השמיים ולנשום אוויר צלול - הוא מקום לא אנושי. עיר ללא גנים שילדים יכולים לטפס בהם על עצים ומבוגרים לשבת מתחתם - היא מקום שאיננו ראוי למגורים. עבודתנו הופכת את העולם למקום טוב יותר בעבורנו גם - ואולי בעיקר - מטעמים שאינם חומריים. למטרות הדו"ח הזה נכנה אפוא את הדגם השלישי בשם: "סביבתיות שמבוססת על מקום". שורשים תרבותיים חשוב לציין ולהביא בחשבון שהדגם הסביבתי המבוסס על מקום ועל ערכים, ונסמך על כמות לא מבוטלת של מקורות תרבותיים ישראליים. במונחים סביבתיים המבוססים על מקום, הקריאה הראשונית של התנועה הציונית לשיבה של העם היהודי למולדתו העתיקה, יכולה להתפרש כחזרה לחיים כתרבות ילידית. יתרה מזו, התרבות הדתית היהודית נוצרה והתפתחה בארץ ישראל, ותוך כדי דיאלוג עמה. לוח החגים היהודיים, שהוא חלק בלתי נפרד של חיי הישראלי היהודי, הדתי והחילוני, גם הוא אחת הדוגמאות לקשר העמוק בין התרבות היהודית והטבע, מהיותו מושרש במעגל העונות בארץ ישראל. טיעון דומה אפשר לטעון גם לגבי המגזר האורתודוקסי בישראל. בקהילה זו יש פוטנציאל עצום למודעות סביבתית, על סמך תיעוד נרחב של מסורות חקלאיות, למשל במשנה. פוטנציאל זה לא זכה למימוש. ולבסוף בהקשר הזה, יש להזכיר גם את הקרן הקיימת לישראל (JNF). רבים טענו שהקרן הקיימת לישראל היא אנטי- סביבתית, מכיוון שבמסגרת המפעל הציוני של הכשרת הקרקע, היא תמכה בנופים מעוצבים לבני האדם. הדגמים החדשים יותר של סביבתיות מאפשרים לקרן הזאת לבנות את עצמה מחדש כארגון סביבתי. בתצוגות עכשוויות, מדגישים נציגי הקרן הקיימת לישראל את נושא הניהול הנכון של משק הקרקעות בישראל, בניגוד לגישת האי-התערבות בטבע שנוקטים תומכי הסביבתיות כשימור טבע קדום (הדגם הראשון). תכניות החינוך הסביבתי של הקרן הקיימת לישראל צריכות להדגיש באופן גובר את הדרכים שבהן אנו חיים עם האדמה, ואת הערכים שיש לבחור מן הבחינה התרבותית. בקהילות הערביות הישראליות מתגלה דינמיקה תרבותית שונה. החכמה המסורתית, שהיא האב-טיפוס להתייחסות המודרנית המבוססת על מקום, חכמה זו הולכת וגוועת, עקב השאיפה המובנת לקידמה כלכלית ולשוויון עם המגזר היהודי. האתגר העיקרי שעומד בפני הסביבתיות הערבית הוא: כיצד אפשר להתייחס לידע הזה ולהעבירו לחזון של המשכיות בסביבה הפוסט-מודרנית, מבלי לשוות לחברה הקדם-מודרנית אופי רומנטי מוגזם. לחברות הערביות יש הרבה להציע לסוגיית איכות הסביבה ולמימושיה במגזר היהודי, אם רק יתאפשר למצוא תרגומים מתאימים של האתיקה הערבית המסורתית ולקשרם לעתיד. לקראת סיכום כל הנאמר לעיל, לא נועד לדרוש שלשני הדגמים הראשונים אין מקום בתנועה לאיכות הסביבה הישראלית. במיטבו, הדגם של שימור הטבע מלמד אותנו שאנו חולקים את כדור הארץ עם עולם מגוון עד בלי די, ומורכב לאין ערוך מהבחינה הביולוגית. לדברי הפילוסופית מארי מידג'לי בספרה "חיה ואדם": "אנו זקוקים לעולם העצום הזה, ואילו הוא חייב להיות עולם שאינו זקוק לנו, שכן עולם מעין זה בלבד הוא הנושא שמתאים לפליאתנו". הבנה שכזו מלמדת ענווה ומציבה לתרבות האנושית תביעות אתיות עם זאת, הטיעון שהובא כאן הוא שגישת הסביבתיות המבוססת על מקום, על קהילה ועל ערכים - היא-היא הפרדיגמה העולה, והיא שמתאימה במיוחד לדור הבא של אתגרים סביבתיים. איכות הסביבה איננה יכולה עוד להיות פן של שימור הסביבה בלבד. מטרתה הראשונית היא חזון חיי האדם שהרי התובנה הסביבתית הבסיסית היא שחיי האדם ומשמעותם מושרשים בעולם הטבעי. לאתר מרכז השל דף זה עודכן 16.12.04   לדף הבית     תקציב המדינה: זיהמת - הרווחת!.     "שלוש פרדיגמות סביבתיות".     כביש 6 - ההבדל בין מציאות לדמיון.     הגישה היהודית היא מאוזנת ושקולה.     שוק חופשישי     יצאת תמים" - מכתב גלוי לדליק וולניץ"     ללא הבדל דת, גזע ומין... ביולוגי!.     דברים קטנים גדולים.     מחשבות עכשוויות בנושא איכות הסביבה בארץ
	כל הזכויות שמורות הגל הירוק © 1999 - 2008  info@ecowave.org.il