| |
 |
|
מיכל נבו, עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל
מה היא מועצה תעשייתית?
|
 |
| |
|
|
|
מועצה תעשייתית היא כלי פוליטי, ייחודי למדינת ישראל, המרחיק קבוצות מסוימות מסביבת קבלת ההחלטות ומנגד מקרב קבוצות אחרות.
פעמים רבות כאשר מתמודדים עם בעיות סביבתיות נראה שהפתרון טמון בטכנולוגיה - אם רק נתקין מסנן בארובה, נחליף את מתקן טיהור השפכים או את סוג הדלק בו נשתמש יפתרו כל הבעיות. יתכן שהתקנת מסנן כזה או אחר יפתור את הבעיה של מפעל מסוים אך עלינו לשאול מדוע לא הותקנו מסננים מלכתחילה ובידי מי הכוח להחליט על התקנתם. במילים אחרות, רוב הבעיות הסביבתיות מקורן בדרג מקבלי ההחלטות ובאינטרסים המנחים אותו.
צורת חשיבה שכזו מסיטה את הדיון מדיון על יחסי האדם מול הטבע לדיון על היחסים בין בני האדם עצמם וההסדרים הפוליטיים שמעצבים יחסים אלה.
מחקרים רבים ברחבי העולם הצביעו על כך שאוכלוסיות מסויימות סובלות יותר מאחרות מנטל המפגעים הסיבבתיים. בארה"ב למשל, נמצא שמזבלות מרוכזות בחלקן המכריע לצד שכונות של אוכלוסיה אפרו-אמריקאית. בקרב החוקרים קיימת הסכמה רחבה שקיימת אפליה סביבתית, אך לא ברור כיצד היא מתאפשרת בחברה דמוקרטית. לטענתי, מועצה תעשייתית היא הסבר אחד לאפליה סביבתית בישראל.
מועצה תעשייתית היא כלי פוליטי, ייחודי למדינת ישראל, המרחיק קבוצות מסוימות מסביבת קבלת ההחלטות ומנגד מקרב קבוצות אחרות. בדיקת המבנה שלהם ודרכי פעולתן מציג פרקטיקה המאפשרת את שלילת זכויותיהם של תושבים הגרים בסמיכות לתעשייה מזהמת.
מועצה תעשייתית מוגדרת מתוקף פקודת המועצות המקומיות (1989). מדובר באזור תעשייה שכולל כמה מפעלים והוא איננו שייך לאף רשות מוניציפאלית מוכרת (עירייה או מועצה מקומית). לצורך תפעול המועצה מוקמת מועצה אשר מנוהלת על ידי 9 חברים: נציג משרד הפנים המכהן כיו"ר, נציגי משרד הבריאות ומשרד התעשייה, 3 נציגי מפעלים ו-3 נציגי רשויות שכנות למועצה התעשייתית. מבנה זה נועד ליצור איזון בין האינטרסים השונים של המפעלים ושל הציבור.
9 חברי המועצה אינם נבחרים בבחירות, בדומה לרשויות מוניציפאליות אחרות, אלה ממונים על ידי משרדי הממשלה. בנוסף, בשונה מרשויות מוניציפאליות אחרות, המועצה לא עוסקת בנושאי חינוך, רווחה וכו', אלא רק מטפלת ומפקחת על המפעלים הקיימים בתחומה. מפעלי המועצה אינם משלמים ארנונה לישובים הסמוכים, אלה מעלים אגרה למימון פעילות המועצה התעשייתית, אגרה זו נמוכה מתשלומי הארנונה המקובלים.
מועצות תעשייתיות קיימות ב -2 אתרים בארץ: רמת חובב בדרום ותפן בצפון והן פועלות בצורתן זו כבר יותר מ15 שנה. לאחר מספר שנות פעילות של המועצות המקומיות החלו להישמע קולות של תושבים החיים בסמיכות אליהן הקוראים לבחון מחדש את מבנה המועצות או את עצם קיומן מלכתחילה.
רשויות הסמוכות למועצות תעשייתיות מצביעות על כך שאזורי התעשייה נשענים על מערכות ותשתיות בתחומי הישובים השכנים להם וגורמים לישובים אלה להוצאות נוספות ואף מגבילים את הפיתוח העילי בתוואי הצנרת של המפעלים, אי לכך אין זה הוגן שהן אינן משלמות ארנונה.
בנוסף, אין חולק על כך שמפעלי המועצות התעשייתיות גורמים למפגע סביבתי. דווקא בגלל זה כספי הארנונה צריכים לשרת את צרכי הנפגעים מהם - התושבים. באזורים אלה, שרמת התחלואה והאשפוז בהם עולה במידה מדאיגה, הציבור משלם את המחיר הבריאותי והסביבתי ואילו הרווח הכספי נגרף כולו לידיים פרטיות.
יתכן שכספים שיועברו על ידי המפעלים לא ישמשו לצרכי איכות הסביבה, אך זוהי זכותם של הנפגעים להחליט כיצד להשתמש בכסף. אם הציבור מחליט שהוא מעדיף הוצאה על חינוך, למשל, מאשר הוצאה על בריאות זו החלטה לגיטימית. אם אכן הייתה מועברת ארנונה על ידי המפעלים, הציבור היה יכול להשפיע על ההחלטה כיצד להוציא את הכסף ואם השימוש בכסף לא יהיה לרוחו הציבור תמיד יכול להחליף את ראש הרשות בבחירות הבאות.
האינטרס הציבורי נפגע גם כתוצאה ממבנה המועצות התעשייתיות: במועצה חברים 3 נציגי מפעלים - שמייצגים את האינטרסים של המפעלים. גם נציג משרד התעשייה והמסחר פועל בהתאם לאינטרסים אלה. נציגי 3 הרשויות הסמוכות מייצגים את האינטרסים של הציבור, וכך גם נציג משרד הבריאות.
נשאר נציג אחד נוסף, יו"ר המועצה מטעם משרד הפנים. נציג זה שאמור להיות אובייקטיבי, בפועל תלוי באופן מוחלט במפעלים, המממנים את כל תקציב המועצה. כך נוצר רוב אוטומטי לאינטרס התעשייתי, המנוגד, בדרך כלל, לאינטרס של התושבים המתגוררים בקרבת מקום. המפעלים הם בסופו של דבר בעלי הבית.
סיבה נוספת שבגללה מנגנוני הבקרה שהיו אמורים להיווצר בזכות הרכב חברי המועצה כשלו היא שעבור נציגי הממשלה ונציגי הרשויות המקומיות הגובלות, מהווה החברות במועצה עיסוק צדדי ולא תמיד הם יכולים או רוצים, להשקיע את המאמץ הנדרש לצורך הטיפול בבעיות. דוגמא לכך היא היעדרות נציג משרד הבריאות ממועצת רמת חובב במשך שנה וחצי. התוצאה היא שפעילות המועצה התעשייתית מוכתבת על יד נציגי המפעלים שהם היחידים המתמקדים בהתנהלות המועצה.
בניגוד לכל רשות מוניציפאלית, במועצות תעשייתיות אין בחירות לתפקיד ראש המועצה. את התפקיד ממלא אדם הממונה לכך מטעם שר הפנים. מאז הקמתה של המועצה התעשייתית תפן כיהנו בה 4 יושבי ראש, שלושה מתוכם חברי מרכז הליכוד ולאף אחד מהם אין רקע מקצועי רלוונטי לתפקיד. כל אדם סביר יסכים שהאינטרס הציבורי איננו יכול להישמר בצורה שכזו. דבר נוסף שהעובדה הזו מבהירה הוא שקשה מאוד לחברי הכנסת לבקר את פעילות המועצות התעשייתיות או לקדם חקיקה שתפגע ביכולת השרים "לחלק ג'ובים".
ומה לגבי זהות האוכלוסייה הנפגעת? קל לראות כי המועצות התעשייתיות הקיימות נמצאות לידי ריכוזי אוכלוסיה ערבית, ובעיקר בדווית (ליד רמת חובב, אך גם ליד תפן). סיבה סבירה מאוד לכך היא שיש צורך למקם את התעשייה המזהמת רחוק מריכוזי אוכלוסיה צפופים. אך גם אם זו הסיבה, מתחייב מהחוק להעניק נציגות ל- 3 רשויות הסמוכות למועצה התעשייתית. הישובים הזוכים לייצוג זה נבחרים על ידי שר הפנים, לכולם יש מאפיין משותף - הם אך ורק ישובים יהודיים. במועצת רמת חובב יש נציגות למועצה האזורית רמת נגב אשר מתגוררים בתחומה כ-3500 איש והיא מרוחקת למדי אך אין נציג לאוכלוסיה הבדואית שנמצאת בפזורה וביישוב שגב שלום שנמצא 7 קילומטרים משם. האם זה מיקרי?
כאשר נותנים לתעשייה כלי מיוחד בו היא מנהלת מועצה ומתפקדת בה גם כתושב היחיד וגם כ"ראש העיר" זה למעשה לתת לחתול לשמור על השמנת. ההרכב הנוכחי של המועצות התעשייתיות ודרכי מינוי הרכב זה אינו מאפשר כל הליך של שיתוף הציבור בהחלטות הרות גורל הנוגעות לחיי התושבים.
* מיכל נבו תושבת כפר ורדים ופעילה בעמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, מסיימת בימים אלו תואר ראשון בכלכלה, פילוסופיה ומדע המדינה באוניברסיטת ירושלים. במסגרת לימודיה ופעילותה חקרה את נושא המועצות התעשייתיות.
(עודכן בתאריך :05.02.05)
|
|
|
|
|
Untitled
|
לדף הבית
