הסרט "אווטאר" מספר על משלחת מחקרית מטעם תאגיד, היוצאת את תחומי כדור הארץ ומגיעה לכוכב הלכת "פנדורה", שם היא מגלה אל שונה מהאלוהים שלנו - אל "ירוק", אוניוורסלי, שהחי והצומח הם חלק ממנו. אל שפעם הכרנו - והיום הוא אולי חסר לנו.

 

ראשיתה של התפישה המצווה על עבודת אל אחד בלבד, כפי שמתאר ישראל קנוהל בספרו "מאין באנו", בימי אחנתון ששלט במצרים באמצע המאה ה-14 לפני הספירה. הוא הנהיג דת חדשה, שבמרכזה אל אחד - אתון - שהוא האור המתגלה בשמש. אחנתון סילק את משפחת האלים וניתק את אתון מן המחזור הביולוגי של לידה, מיניות ומוות, משום שלא רצה שיהיה כפוף לחוקיות שקדמה לו. על אלה הוסיף משה את הניתוק בין האל לבין העולם והטבע. האל אינו חלק מהטבע, אלא יוצרו והשולט בו כרצונו, לטובת בני האדם או נגדם.

 

"אווטאר" לוקח אותנו לכאורה צעד אחד לאחור ומחזיר את האל לטבע. "איווה", האלה של ה"נאבי", תושבי "פנדורה", היא הטבע. תפישה זו מתוארת היום בהתנשאות כפרימיטיבית, אך היא זו שמקיימת את החוקיות המאפשרת את קיומו של כל חלק בטבע. מדובר בתרבות שמגלה אחריות אישית וקהילתית בהכירה בזכותו של האחר והשונה לחיות, תוך שהיא מסתפקת במה שנדרש לקיום הפיסי והרוחני (הכלל הכי "ירוק"), ומתבססת על התובנה העמוקה בדבר התלות והקשר בין כל מרכיבי הקיים.

 

בניגוד לתושבי "פנדורה", בני האדם מסירים את אחריותם לשימורו של "חוט השערה האקלימי" בכדור הארץ, המאפשר את קיומם. המאמינים שבהם מטילים את יהבם על האל, השולט כביכול בטבע, ומניחים כי ידאג לקיימו למענם בתמורה ל"עבודתם" אותו. ואילו האחרים מאמינים, כי הטכנולוגיה היא אשר תיצור את בועת הקיום האנושי במושבות מהונדסות בלב כדור הארץ, אשר לא יימצאו בו עוד התנאים הטבעיים לקיומו של המין האנושי.

 

כאשר "איווה" מצליחה להכריע את כוחות התאגיד - המנסים להשמידה בעזרת עליונותם הטכנולוגית - באמצעות גיוס כל פרטי החי והצומח הקשורים ביניהם בטריליוני קשרים - באה לביטוי במלוא עוצמתה האלוהות האחרת. "איווה" אינה עושה זאת מפני שבחרה צד - להילחם בפולשים מכדור הארץ - אלא משום שאלה בחרו להפר את ההרמוניה ושיווי המשקל של הטבע ב"פנדורה". אין זה אל ארצי הגומל חסד רק עם מאמיניו וממטיר אש וגופרית על "הכופרים" בעלי האמונה האחרת, אלא אל שמבטיח כי האיזון בין כולם לא יופר ומעניק לערך אוניוורסליות עומק בל ישוער - הרחק מעבר לגחמותיה של קבוצת מאמינים כזאת או אחרת בכדור הארץ. אין "עם נבחר", "משיח בן האלוהים" ו"נביא אחרון" ב"פנדורה", אלא סך כל החיים.

 

בכך נהפך "אווטאר" לסרט חובה במסגרת תוכניות שיקום למציתי בתי כנסת, כנסיות ומסגדים, למחללי קברים ולמנתצי פסלים עתיקים, כמו גם לאלה שעדיין סבורים ש"עלינו להציל את כדור הארץ" ואינם מבינים, כי הוא ימשיך לשרוד גם שעה שנהרוס את יכולתו לספק לנו את התנאים ההכרחיים לקיומנו.

אם זרועות הביטחון יתאמצו להעמיד לדין את הפורעים המסתתרים מאחורי הכינוי "תג מחיר" - מלחמה בשלטון החוק ובהחלטות המוסדות הנבחרים על ידי "פוגרומים" בפלסטינים וברכושם - הייתי ממליץ לחייבם, כחלק מהעונש שיוטל עליהם, לצפות יום-יום בסרט "אווטאר".