מאמרו של נחמיה שטרסלר בזכותו של כביש 6 מעידה כי דבר לא השתנה מאז אושר הכביש לסלילה. מאמרו האחרון מעיד כי מתנהל עמו דו שיח של חרשים.

המאבק נגד כביש 6 הוא מאבק בין תפיסות עולם. לתפיסתם של מקדמי חוצה ישראל ניתן לרמוס ברגל גסה את הציבור הרחב ולהעניק נכסים ציבוריים בשווי מיליארדי דולרים למקורבי השלטון. היא גם טוענת שניתן לחוקק חוקים מיוחדים ודרקוניים במיוחד על מנת לקדם את הקמתה של תשתית שאיננה כוללת רק את כביש 6 אלא רשת דרכים שלמה שכביש 6 מהווה רק את תחילתה. אותה תפיסה גורסת שהציבור הישראלי צריך לסבסד את בעלי ההון במיליארדי שקלים וכי כדי לחבר את הפריפריה למרכז צריך להשתמש בשיטות פיתוח פרימיטיביות הנקראות כבישים עתירי מסלולים. גישה זו גם גורסת כי הכחדתם של עשרות אלפי דונמים תחת שכבת אספלט עבה היא דבר לגיטימי במדינה שהיא מהצפופות בעולם.

לעומתה יש את הגישה החברתית כלכלית הטוענת שלו היו משקיעים את מיליארדי השקלים שהושקעו ויושקעו בכביש 6 על שלוחותיו במערכות תחבורה ציבורית היה ניתן לספק את צרכי הניידות והנגישות של רוב תושבי המדינה במחיר שווה לכל נפש ולחסוך ממאות אלפים מאיתנו את סכנת החיים הכרוכה בנסיעה בכבישי ישראל. טועה מר שטרסלר כאשר הוא טוען שהארגונים הירוקים מעדיפים את הירוק על החברתי. עבור רוב ארגוני הסביבה חברתי וירוק הוא היינו הך.

ניכר על מר שטרסלר שהוא לא הכין את שיעורי הבית שלו לפני כתיבת המאמר. כביש 6 לא רק שלא יועיל לפריפריה אלא שהוא צפוי לגרום לה פגיעה אנושה בכמה אופנים. על מנת לעלות על הכביש צריך רכב. ועל מנת לעשות בו שימוש קבוע יש צורך בכסף רב על מנת לממן את האגרה ואת הדלק ואת הוצאות האחזקה השוטפות. לכמה ממובטלי הפריפריה יש את היכולות הללו המסתכמות בכסף רב כל חודש? אגב, צריך גם לא מעט זמן כי מי שמנסה להיכנס לתל אביב בבוקר יום עבודה מכביש 6 מוצא עצמו בפקקים אין סופיים.

היכן בכל זאת, טמון יתרונו הגדול של כביש 6 ?? בהקמת מרכזי תעסוקה לאורך הקטע המרכזי. מיליוני מ"ר נבנו ועוד מיליונים מתוכננים להיבנות לאורך הקטע המרכזי של כביש 6. יזם שפוי לא יעז לחפש אתר למפעלו בפריפריה כי הקרקעות החקלאיות לאורך הקטע המרכזי קורצות לו יותר מאי פעם. חניה ברוחב לב, כביש מהיר, ארנונה נמוכה ואפילו נוף. את כל אלו הוא לא ימצא בתל אביב, כפר סבא, וערים אחרות שיאבדו לאט אבל בטוח את הכנסותיהן מיציאת עסקים אל הפריפריה של כביש 6.

לגבי קטע 18, חבל שמר שטרסלר לא טרח לאסוף את העובדות כולן. קטע 18 עומד לחרב את "טוסקנה של ישראל" אזור בעל פוטנציאל תיירותי מהגדולים בישראל, פוטנציאל שעליו משליכים יישובים הסביבה את יהבם לגבי התפתחותם העתידית. אך אין עם מי לדבר. אנשי חוצה ישראל רואים גבעות ועמקים מדהימים ביופיים והם מתעקשים על כביש ברוחב של 100 מטר, רצוי בקו ישר כדי שחס וחלילה נהגי ישראל לא יאמצו את רכביהם יתר על המידה.

מנהרות הן חזיון נפוץ בכל העולם. די להקיש את המלה "מנהרה" באינטרנט כדי לקבל מושג לגבי המתרחש בעולם בתחום זה. שווייץ חוצבת זוג מנהרות באורך של 52 ק"מ בעלות של 40 מיליארד דולר משיקולי איכות סביבה בלבד ועל מנת למנוע מהמשאיות האיטלקיות להיכנס לשוויץ. את המשאיות תחליף הרכבת.

נכון, אנחנו לא שווייץ, אך אם לא נשמור על מה שנותר לנו כאן, קשה לראות סיבה טובה להישאר בארץ ולגדל את ילדנו לתוך גיהנום אורבני.

אותו גיהנום אורבני לא נוצר יש מאין. אנשים אחראים לו. ולאנשים אלו יש שמות. ואותם אנשים כבר יודעים שאפשר אחרת. אך אותם אנשים לא יהיו איתנו כאשר יהיה מאוחר מדי.

קרוב לוודאי שהם ייצאו לגמלאות בשווייץ או במדינה אקזוטית אחרת שם יודעים להעריך את מה שבורא עולם נתן לנו.

קישור למאמרו של נחמיה שטרסלר בהארץ "שפירית הבצה חשובה יותר"