 |
|
|
 |
זעקי ארץ אהובה
מחאה אילמת של אדמה-עץ-בעל חיים וצלם
אייל ברטוב במאי סרטים וצלם, לשעבר מדריך ורכז שמירת טבע בבית ספר שדה עין גדי.
מצלם ומפיק סרטי טבע עבור ערוץ "נשיונל גאוגרפיק" העולמי וארגוני טבע בארץ.
אייל פעיל במאבקי שמירת טבע וסביבה.
אנו מביאים כאן חלק מתערוכה שהוצגה בגלריה בתל-אביב, המייצגת את הניגוד בין
עולם חי לכיליון, יופי מול כיעור.
דבריו של אייל ברטוב על התערוכה בהתייחסות לצמדי הצילום המוצגים:
עצי השיטה, בתערוכה ראיתי צופים רבים שנעמדו מול עצי השיטה גזולי הקרקע. עבור אחד התמונה הזו שיקפה את התחמנות הישראלית, עבור אחר את חוסר האונים של החלש מול העריץ, ומישהו ראה בשיטים המתות- פסל סביבתי מעניין...
האמת המסתתרת מאחרי התמונה כוללת את כל נקודות המבט הללו. קיים חוק שאוסר עקירת עצי שיטה במדבר. בא קבלן האדמות, בעל מחצבה ואמר "הבה נתחכמה לו".
לא נגע בעצי השיטה המוגנים, רק כרה וחפר ללא רחם את כל הערוץ סביבן.
ומאיפה, לכל הרוחות, אמורים העצים האלו לשתות? מה בדיוק יכולים שורשים לספוג לאחר שהפכו לפתע לשורשי אוויר?
החוף הישראלי, פנינת הטבע הייחודית שלנו, זכה לייצוג של 4 תמונות, ולא סתם.
70 אחוזים מאתנו נוהרים לחופים, בחום המעיק, בעת שקיעות, כדי לרזות, ובעצם- כל השנה ומכל סיבה. אלא מה? מת לו החוף, גווע בזוהמה, ואנחנו לא עושים דבר.
בהרי הפסולת שמציפים את החול בהתמדה, ממש כמו הגלים, אנחנו כבר בקושי מבחינים. פשוט מפלסים דרך מהרכב אל הכחול הרטוב ומעלימים עין מהדרך.
בתערוכה, כשהזוהמה ניצבת דוממת מול הצדפים והחול הנקי- אי אפשר לומר
שאין חיה כזו או שאצלנו זה אחרת.
הכוח שקיים בתמונה הוא באמירה הפתוחה. אין כאן הטפת מוסר, ולא הכוונה וניתוב - מה על הצופה לעשות. אף אחד לא דוחף לך שקית ניילון ליד, ולא כופה למבצע ניקיון.
רק כזאת ראה וחשוב. ואם מישהו מהצופים יעיר למחרת בעדינות לאיזה מזהם תורן בחוף - דיינו.
על רכבי השטח שהופכים את רכסי הכורכר לאבק כבר דובר בעבר. אבל מי לא אוהב את הריגוש שבנסיעה בדרך לא דרך? רק תמונת מצב סטטית של סלע כורכר מפוסל בכוח גלים, מול סלע כורכר מפוסל בגלגלי טרקטורונים- נותנת את השהות ושימת הלב הנכונה למצב.
על עולם הטבע שלנו כבר סופר בהרחבה. עדיין זכורים לי משפטיה של המורה ימימה (או שרה או מלכה): אין בעולם עוד ארץ שבה, בשטח כה קטן, קיימות כל כך הרבה צורות נוף וחיים. כל כך הרבה צמחים ובעלי חיים, מדבר, יער, ים ופסגות מושלגות..."
אולי זה נכון, אבל איפה אנחנו בתמונה האידילית הזו? מה חטאה חסידה שרצתה לנוח בבריכה מרושתת? מדוע נרצח שקנאי שירד בעמק, בדרכו לאפריקה? ומה יעשה צבי שחייב, פשוט חייב לעבור אל הצד השני של הכביש?
בצמדי התמונות המתארים את עולם החי ניסיתי להעביר את תחושת החיים, את הרוח והתנועה, מול הקטל המיותר.
בצמד הזה יש משהו אישי. הרבה שנים חייתי במדבר, בסיני ואחר במדבר יהודה ובנגב.
באותם ימים חשבתי שחיי תמיד ימשיכו כך. ברגיעה בסוף יום, באש מדורה פשוטה, במאהל בדואי לצד הדרך, לפני יום מסע נוסף בואדיות. אבל גם זה לא נשאר .. היום כבר אי אפשר ללון היכן שרוצים במדבר אלא רק בחניונים נטולי נשמה.
והמדורות סביב הן מדורות אחרות, אש ממזבלות פיראטיות בכל פינה, בהן בוערים הררי פסולת בנייה ופסולת חקלאית המעשנת ומזהמת את האוויר, האדמה והמים.
בחמישים שנים בלבד הצלחנו להרוס כל כך הרבה... וברור עד כאב שאם לא נפקח את העיניים להבחין באפשרות הגלומה "בתמונות הטובות", נישאר בעוד שנים מעטות רק עם המציאות של "התמונות הרעות".
לאתר האינטרנט של הצלם אייל ברטוב
|
|
|
|
|
irgunim
|
לדף הבית
