מכלי משקה מכל סוג שהוא, שנפחם קטן מליטר וחצי, חייבים בפיקדון. על פי החוק, כל בעל עסק המוכר משקאות חייב לקבל את הבקבוקים או הפחיות הריקות מידי הצרכנים, בתום השימוש, ולשלם להם את דמי הפיקדון הקבועים בחוק.
המדובר רק בעסקים שבהם הבקבוקים או הפחיות נלקחים לבית הצרכן. עסק המוכר שתייה הנצרכת במקום, פטור מגביית דמי פיקדון עבור הבקבוקים או הפחיות שהוא מוכר וכן מתשלום דמי הפיקדון ללקוח.
למעשה, חוק הפיקדון נועד לעודד את הצרכנים למחזר מכלי משקה. כמויות גדולות של בקבוקים העשויים פלסטיק וזכוכית וכן פחיות שתייה מושלכים לפח האשפה לאחר שתכולתם התרוקנה. כמות הפסולת הנוצרת מכך היא עצומה.
אכיפת החוק היא באחריות צוותים מיוחדים של המשטרה הירוקה. הללו נמצאים בפיקוח מתמיד של ראשי אגפים המתמחים בתחומים אלו ופועלים על פי הנחייתם. הם, למעשה, דואגים שהיצרנים, המשווקים וכן היבואנים העוסקים בענף המשקאות יפעלו על פי התקנות המצויות בחוק הפיקדון.
מכלי המשקה הכלולים בחוק הפיקדון
מכלי משקה הם ברי מיחזור. ניתן להפוך אותם לחומר גלם המשמש ליצירת מוצרים חדשים. השלכתם לפח ולאחר מכן קבירתם באתרי ההטמנה, לא רק שגורמת נזק בל ישוער לקרקע ולסביבה כולה, אלא, מהווה בזבוז משווע של משאבי כדור הארץ ההולכים ומדלדלים.
במקום להמשיך ולנגוס בגלובוס ולכלות את אוצרותיו, ניתן לעשות שימוש חוזר באריזות המוצרים הרבות המושלכות לאשפה. מכלי משקה מהווים את הדוגמה הטובה ביותר לכך.
מכלי המשקה הכלולים בחוק הפיקדון הם: בקבוקי שתייה מפלסטיק שנפחם קטן מליטר וחצי, בקבוקי שתייה מזכוכית שנפחם קטן מליטר וחצי ופחיות משקה. החוק אינו חל על בקבוקים או מכלי משקה אחרים שנפחם גדול מליטר וחצי, על מכלי חלב ומצרים חלביים אחרים וכן על מכלי משקה מנייר.
בתי העסק חייבים בתשלום דמי הפיקדון
כל אזרח יכול להחזיר את מכלי המשקה הריקים, הכלולים בחוק הפיקדון, לאחד מבתי העסק המוכרים אותם ולקבל, במזומן, את הכסף המגיע לו תמורתם על פי החוק. עסק המסרב לשלם את דמי הפיקדון צפוי לקנס גבוה.
חשוב לציין שבעל העסק אינו חייב לקבל מכל משקה של יצרן שהוא אינו מוכר את תוצרתו. ישנם עסקים רבים הנותנים שובר זיכוי במקום כסף מזומן. הדבר מהווה עברה על החוק, אלא אם הצרכן מעוניין בכך.
עוד נקודה הראויה לציון. בתי העסק הפרטיים אינם חייבים לשלם את דמי הפיקדון עבור כמות עסקית של מכלי משקה כפי שנהוג לעשות בנקודות האיסוף. אנשים העוסקים באיסוף מכלי משקה מסוגים שונים לצורך פרנסתם, כלומר שמטרתם היא עסקית לחלוטין, מביאים את הבקבוקים והפחיות למרכזי איסוף ייעודיים המצויים בבעלות תאגידי המיחזור הגדולים. שם הם מקבלים את הכסף המגיע להם בתמורה למה שהביאו.
הצרכן מקבל חזרה את כספו
ובכן, על פי חוק הפיקדון, כל בית עסק שגודלו עולה על עשרים ושמונה מטרים ומרכולתו כוללת מכלי שתייה (בקבוקי פלסטיק וזכוכית ופחיות), שנפחם אינו עולה על ליטר וחצי, מחויב בתשלום דמי הפיקדון. לרבות מרכולים למיניהם, בתי מרקחת וחנויות נוחות הממוקמות בתחנות הדלק.
כפי שצוין למעלה בתי העסק הללו אינם חייבים לשלם דמי פיקדון על כמויות מסחריות של מכלי שתייה ריקים. החוק קובע שכל צרכן רשאי להביא חמישים בקבוקים בלבד בכל פעם שהוא מגיע לגבות את דמי הפיקדון המגיעים לו.
ההיגיון מאחורי החוק מבוסס על העובדה שכסף זה נגבה מהצרכן בעת הקנייה ונשמר כפיקדון. למעשה, בעל העסק רק מחזיר ללקוח את הפיקדון שהושאר בידו. הדבר נעשה כדי להבטיח שמכל השתייה הריק יגיע למיחזור.
